פיתוח עסקי תוך עבודה, יצירה ומשחק
עבודה, יצירה ומשחק – מילים שמותר להגיד באותו משפט?
אני רואה את מיכאל משחק כל הזמן, בודק, חוקר. הוא מניח דברים אחד בתוך השני, אחד על השני, מנסה להכניס כוס גדולה לתוך כוס קטנה ונהיה מתוסכל כשזה לא מצליח. הוא לומד בפאזל את המקום של כל חלק, מסובב את הגלגלים של הטרקטור הכתום ופתאום עושה כמה סיבובים סביב עצמו ורץ הלוך ושוב במסדרון סתם כי בא לו.
מותר לו.
מותר לו לא לדעת, מותר לו לנסות ולא להצליח. מותר לו להתעצבן, מותר לו לרוץ פתאום וגם לגלות שהוא יכול לעשות משהו שרק אתמול עוד היה צריך בו עזרה.
לפעמים גם לנו מותר לרגע לאבד את עצמנו בתוך משחק – עם הילדים שלנו, בחוג ספורט בקצה היום...
ומה עם העבודה? לא... עבודה זה רציני.
בתהליך שאני עוברת עכשיו עם הקריירה והעסק שלי הדבר המרכזי שהשתנה זה שחזרתי לשחק.
הגשתי בקשה לשופטת הפנימית שלי לשבת קצת בצד ולנוח.
פתאום מותר לי והתפנה כזה מרחב לרעיונות , לפיתוח שלהם ולמימוש של חלקם. התפנה מרחב לטעויות, לעשיה מגושמת, למקום של אי ידיעה. התפנה מרחב לסקרנות וחקירה. יש מקום שבו אפשר להקשיב לאדם אחר, לשאול שאלות, לתת למשהו להתבהר בלי לרוץ לתשובות המוכנות מראש.
"יצירת דבר אחד בנקודה מסויימת בנהר מזינה את אלה הבאים אל הנהר, מזינה יצורים החיים הרחק במורד הזרם, ועוד אחרים החיים במעמקים. היצירתיות אינה תנועה בודדת ובזה כוחה. כל מה שנוגע בה, שומע אותה, רואה אותה, חש בה, מכיר אותה, ניזון ממנה. לכן ההתבוננות במלה, בתמונה, ברעיון היצירתי של אדם אחר ממלאת אותנו, מעוררת בנו השראה לעשות עבודה יצירתית משלנו". מתוך רצות עם זאבים / קלאריסה פינקולה אסטס
